בעיני בוגרי התיכונים בישראל, דוד מלך ישראל חי וקיים. לא רק בגלל השיר העממי, באמת: ספר שמואל ב' נגוז כבר לפני עשור מתכנית הלימודים לבגרות, בעקבותיו גם מלכים א'. בשנות השישים נבחנו תלמידי י"ב בבגרות על קרוב ל-400 פרקים, כמעט מחצית התנ"ך. נכדיהם נבחנים היום על שישים ואחד פרקים בלבד, אף שספר הספרים לא קוצץ.
ולכן, מי שמכיר את התנ"ך רק מבית הספר לא יידע שדוד מת או ששלמה ירש אותו. מיציאת מצרים נותרו פסוקים בודדים, מאהבת יעקב לרחל לא נותר דבר. את ספר איוב מריצים כמו הודעה בווטסאפ, במהירות כפולה ומשולשת: איוב סובל, איוב מתלונן, האל מתגלה אליו, ביי. שישה פרקים מתוך שלושים ושמונה שנלמדו במקור.
תכנית הלימודים הנוכחית כוללת כמה עשרות של קטעי ניבים סתומים מהתנ"ך וקומץ סיפורי מעשיות נטולי הקשר. מדינת ישראל מגדלת בגאווה דורות של בורים, במסגרת הסגידה הכללית להייטק וסילוק מהדרך של כל מקצוע בתכנית הלימודים שלא יסייע לאקזיט.
כאיוב בשעתו, השבוע הונחתה על מקצוע התנ"ך מכה נוספת. רפורמת הבגרויות של שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, מבטלת את בחינת הבגרות בתנ"ך, וממירה אותה בעבודה מסכמת שתוכן בקבוצות קטנות. אם להשתמש בביטוי תנ"כי: מה העבודה…