לא תמיד צומח מול עינינו, כמעט בן לילה, בולשביזם. למקרא העתירה המופרכת של "יש עתיד" נגד ערוץ 14 מתחדדת האמונה שמפלגת השלטון באמת מעוניינת לסתום את הפה למי שמעז לבקר אותה. הרי מכל היבט אחר מדובר באסון אלקטורלי ערב בחירות. כל ימני, או סתם תומך דמוקרטיה, לא יעלה על דעתו שראש הממשלה מבקש לסמן ערוץ טלויזיה ככלי תעמולה – ובפועל ליטול את הרישיון ולסגור אותו – בין היתר בגלל ציוצים סאטיריים ובשל שידור קטעי ארכיון מביכים של המנהיג. אם היה מוחל ההיגיון הזה על כל כלי התקשורת בישראל, היינו נותרים רק עם רצף של שירים עבריים שקטים, תחזית מזג האוויר ובני כבודי.
אך לפני 11 שנה, בעודו עיתונאי על מסלול ההמראה לפוליטיקה, היה לפיד נואם בכנס חירום ברנז'אי שהזהיר מסתימת פיות (העילה הייתה תיקון לחוק לשון הרע שמעולם לא אושר). "המבוגרים שבינינו זוכרים שכבר היו בישראל הפגנות וכנסים בדיוק כמו הכנס הזה, והם היו נגד אבא שלי. כשהוא מונה למנכ"ל רשות השידור על־ידי ממשלת הליכוד, אני הייתי בן 16, ובכל זכרונות הנעורים שלי יש צל שנבע מכינוסים כמו זה. איני רוצה להיות חלק מהברנז'ה השמאלנית של התקשורת שגרמה וגורמת נזק למקצוע ויש לה מניה לא קטנה בסיבות…